עשר ספירות עשר דיברות 

על מנת להתחיל להבין את אותה מהות המכונה והמוכרת בשפתנו כעשרת הדיברות, ואשר מקובלת וומשוייכת לחוקי ארץ וסייגי התנהגות, יש לראות ולהבין את התפתחות הבריאה עד לתקופת עידן האדמה בו הורדו ונמסרו אותם עשרת דיברות.
עידן האדמה המהווה את האחרון מבין ארבעת עידני העל על פי ארבעת היסודות, והפיסי שביניהם, מהווה למעשה סוג חוויתי נשמתי שונה מהקודמים לו.
יש וכדאי להבין כי חוויות נשמה בשלושת העידנים הטרום פיסיים שקדמו לעידן האדמה היו בבחינת חוויה של נשמה שלמה תוך חיבור מלא לאור המלא ללא קיום של מהות החושך והאשלייה. 
בהעדר מציאות החושך ומציאות חוויתית של נשמה שלמה, חופש הבחירה בין האור לבין החושך לא נדרש היה.
מאחר והמהות הקיימת בעידן האדמה היתה לימוד וחווית החומר מול הרוח נוצר צורך, שלא היה קודם, ביצירת החושך כניגוד לאור על מנת לאפשר את אבן היסוד של עידן זה - חופש הבחירה.

חופש הבחירה מתקיים בשתי רמות שונות:-

נשמה - מעצם בחירתה לרדת לחוויה ומעצם בחירתה את הוויתה הכוללת 
            את כל חוויותיה, שיעוריה ותיקוניה, ואשר עונה לשאלה "מה".

גוף  ?   ככלי המכיל את הנשמה ואשר תפקידו לממש ולגשם את אותה
            הוויה כוללת, חופש הבחירה שלו מצוי במענה לשאלת ה"איך".
מתוך הבנה זו ניתן להבין בקלות שמהות האדם נעוצה בעצם בבחירה המוקדמת שביצעה הנשמה והמוגדרת בהוויתה כפי שהיא מנוסת במענה לשאלת ה"מה". בעוד שתפקידו של הגוף הינו להביא לכדי מימוש והגשמה של אותה מהות. הזכות ניתנה לגוף לבחור בדרך בה הוא ממלא את תפקידו כל זמן שאותו "מה" מתקיים.

ועל כן אותם עשרת הדיברות הקיימות ברמת הבריאה כהסכם בין מנהל העידן - יהוה - לבין רסיסי הנשמות החוות, מתקיימים גם ברמת רסיס הנשמה הפרטנית כהסכם בינה לבין הכלי הנושא אותה - הגוף הפיזי. העדר הסכם שכזה היה מנטרל את יכולתה של הנשמה לוודא את קיום והגשמת מהותה והוויתה מאחר והחל מרגע התגלמותה בפיסי הינה תלויה לחלוטין בו ובהתנהלותו. דבר אשר נובע ומושפע מתהליכי הבנתו הארצית כחלק מתהליך התפתחות מול סביבתו וכחלק מאותה מערכת של חברה אשר בהתפתחותה האבולוציונית איבדה את הקשר למקור.
 

דיברות / ספירות

אנכי - כתר
הכתר, כמכיל את הפוטנציאלים ואת מהות ההוויה של הנשמה ברמת הגלם. מכילה ומחשקת את החוק הבריאתי הראשון ברמת הנשמה הבודדת. אנכי - המבטא את הבנת האחד ואת הבנת המהות היחידה שמכילה את רשימת החוויות אשר נשמה בחרה בעת רידתה להוויה פיסית.
יש וכדאי להבין שבראיית הבריאה, בחירת נשמה להוויה הכוללת את כל החוויות והשיעורים והתיקונים או במילים אחרות את התהליך הנבחר הינו בבחינת עדיפות עליונה ויחידה ועל כן אנכי מבטא את ההבנה כי התהליך הנבחר - אלוהים - הינו התהליך היחיד הקיים במהות הנשמה בעת תקופת הוויה זו.

פלוטו
לא תענה - חכמה
חכמה המייצרת את ההבנה של אותם פוטנציאלים נישמתיים ואת הבנת התהליכים הנגזרים מהם, כדאי שתפנה לעבר הבינה את ההבנה הנכונה של אותם פוטנציאלים, את התהליך המכיל בחובו את האמת ולא את השקר שעלול להיבחר כתוצאה מנוחות או מבחירה מועדפת אחרת מבחירת נשמה במקור. מהיותה הספירה אשר דרך החכמה שהיא מכילה יתורגמו אותם פוטנציאלים גולמיים ואותה הוויה גולמית בדרך להוצאתם לפועל, הרי שבאחריותה להציג את האמת ולא לענות שקר להמשך ביצוע התהליך.

נפטון
כבד - בינה
בינה המהווה את נקודת הבנת הביצוע של אותו תהליך - אלוהים -  חזקה עליה ליצור את ההבנה בהתאם לאותס פוטנציאלים הקיימים בכתר (האב), ואשר תורגמו והובנו בחכמה (האם). אי כיבוד שני גורמים עיקריים אלו מהווה הבנת ביצוע של תהליכים שאינם על פי המקור ואינם על פי ההבנה והתרגום הנכון שלהם. פעילות בינה שלא על פי אותו תהליך אחד ויחיד יהיה בבחינת התעלמות מהאחד הקיים בכתר שחכמתו התגלמה והתגבשה בחכמה.

אורנוס
לא יהיה - תפארת
תפארת המהווה כהפרש / מאזן של רמת נשמה (חכמה בינה ותפארת), מציגה באופן חד משמעי וברור את האיזון וההפרש של שתי הספירות / דיברות שלפניה. לא יהיה תהליך - אלוהים - אחר למעט התהליך האחד והיחיד אותו בחרה נשמה בעת רידתה תקופת הוויה זו. תפארת תחת השפעת חוק זה מסוגלת להחזיר לתחילת הדרך כל תהליך שיופנה אליה ואשר אינו עולה בקנה אחד עם המקור האחד ועל כן החוק המחושק בה מגדיר באופן חד וברור לא יהיה.

שמש
לא תגנוב - חסד
חסד המכילה את מאפייני האישיות של האדם, כפי שתורגמו והובנו והותמרו על ידי חכמה, מחושקת על ידי החוק לא תגנוב. לא תגנוב בראיה הבריאתית ללא שום קשר ודמיון להבנה הארצית, מהווה את ההבנה הגלומה בניסיון של אדם ליצור ולבנות אישיות המבוססת על חוויות של אחר תוך כדי קיצור דרך. כל ניסיון להשיג הבנות ללא הרצון לחוויה המובילה להבנה אלא להשיג אותה דרך חוויה של אדם אחר,תהיה בבחינת "גניבה" שכן ההבנה הושגה דרך חוויה של אחר ולא דרך החוויה של האדם עצמו. תהליך זה מהווה בעצם מצב שבו יש קבלה ללא רצון לנתינה הולמת - קבלב ללא תמורה.

כוכב
לא תרצח - גבורה
גבורה כמכילה את מאפייני ההתנהגות של האדם, מחושק בה החוק העוסק ברצח חוויה. מאחר ואין מדובר ברמות ארציות של השמדת גוף פיזי, יש להבין כי החוק המחושק בגבורה עוסק בתהליכים בהם אדם בתהליכי חייו שואב אנרגטית אדם חלש ממנו או הנתון למרותו. תהליכי שליטה, כוחניות או מרות בין אדם לאדם אשר מהווים נטילת חופש הבחירה, מהווים כשואב אנרגטי של חוויות הנשלט ומכן רציחת חוויותיו ומהותו. יש וכדאי להבין כי חופש הבחירה מהווה את אבן היסוד של עידן אדמה והעולם הפיסי. חוק בריאתי זה מחושק בספירת גבורה ומבטא למעשה את העוצמה הקיימת בה עד כדי יכולת רציחת חוויה של אחר/ים

מאדים
 לא תישא - יסוד
יסוד המהווה כמאזן / הפרש של חסד וגבורה, רמת הרוח. מחושק בה החוק הבריאתי לא תישא. משמעותו של חוק זה, המכיל והמסכם למעשה את החוקים בחסד וגבורה, היא למנוע מאדם להשתמש ביכולותיו ובהתפתחותו שלא במסגרת המדוייקת של ההוויה הנשמתית כפי שנבחרה בטרם רדת הנשמה לתקופת הוויה זו. אדם אשר בהתפתחותו מוצא את עצמו משתמש ביכולותיו המפותחות לצורך שאינו תואם את רמות ההויה הנשמתית מבצע, למעשה, כן תגנוב וכן תרצח. התפתחות רוחנית של אדם הינה לשם הווית הנשמה באופן מדוייק תוך שימוש מואר ביכולותיו והבנותיו המפותחות.

ירח
לא תחמוד - נצח
נצח כמכילה את תידרי האוויר והמים מהווה למעשה רמה ארצית מותמרת של אותם מאפייני אישיות והבנות הקיימות בחסד. מהות החוק לא תחמוד המחושקות בה מגדירות, למעשה, את השלב הארצי של הרצון לקיצור דרך בתהליכי התפתחות של האדם. הרצון לחוות חוויות של אדם אחר הנובעות מראייה של נוחות ומראייה לקוייה שהחוויה של האחר נוחה או נעימה או טובה יותר מייצרים את הקינאה והרצון להיות כמו. קינאה אשר מקורה בפחד ובשיפוטיות מהווה את אחד הקשיים היותר גדולים של האדם ברמת נפש. הרצון להיות משוייך ודומה לתבניות ודפוסים חברתיים מייצר אצל האדם את הצורך לחמוד. מאחר ומדובר בספירה שמהותה ארצית וחומרית הרי שאותו חוק המחושק בה עוסק בהבנת החמדנות הן ברמות אנרגטיות והן ברמות חומריות של חוויה פיזית.

צדק
לא תנאף - הוד
הוד כמצויה בקו שמאל מהווה למעשה את המבצע והמוציא לפועל של אותם מאפייני מחשבה ארצית ותוצרי מאפייני ההתנהגות ברמה של הרגלים ודפוסי חיים. משמעות הניאוף הינה למעשה ביטוי של "הרצון לעצמי" כאשר המניע יהיה תמיד קינאה וחמדנות. אותה חמדנות הקיימת בנצח ואשר מפעילה אצל האדם את הקינאה ברמותיה השונות, הופכת למשהו ביצועי ופיסי בהוד. התרגום הארצי לחוק זה מבטא את הניאוף ברמות של זוגיות שמשמעותו הינה התערבות במערכת זוגית תוך ניצול משיכה גופנית הנוצרת מזיכרון של חוויות מתקופות חיים קודמות. אולם ברמה היותר רחבה משמעות הניאוף היא הרצון העצמי להשיג באופן פיסי את אשר יש לאדם אחר ואשר ברמת המחשבה נוצר בתהליך החמדנות. אם החמדנות הינה תוצר של חוסר ברמת של הבנה ורגש הרי שניאוף הינו תוצר של חוסר ברמות הגשמיות והפיסיות.

ונוס
זכור - מלכות
מלכות כמצויה בקו האמצע וכמהווה את התוצאה הסופית של תהליך חיי האדם מתנהלת בקונפליקט הקיים מעצם היותה ניזונה משתי רמות אנרגטיות. היא המאזנת והמכילה את רובד הנפש - נצח והוד - ועל כן אותן רמות ארציות של נצח והוד מתקיימות בה, מול האנרגיה הזורמת אליה מיסוד השייכת לרמת הרוח. מהות החוק המחושק בה היא להזכיר לאדם שרובד הנפש - הגוף הפיזי - נועד לשרת את מטרות הנשמה ולהוות לה כלי למימוש הוויתה. להזכיר לאדם שהתנהלותו הפיזית מותנית בקיום ובמימוש ה"מה".

שבתאי
 
באהבה רבה
 
רובי